מה חייב להיות באתר של משרד עורכי דין
אתר של משרד עורכי דין נמדד בדבר אחד: כמה אנשים שהגיעו אליו יצרו קשר. כל השאר, העיצוב, האנימציה והגלריה, הוא אמצעי.
הרשימה כאן היא מה שחוזר בכל אתר שעובד, ומה שחסר כמעט בכל אתר שלא.
שלוש השניות הראשונות
מי שנוחת בעמוד הבית צריך לדעת בשלוש שניות באילו תחומים אתם עוסקים ומאיפה לוחצים. לא מי אתם, ולא כמה שנים.
זה נשמע מובן מאליו וכמעט אף פעם לא קורה, כי הכותרת נכתבת מנקודת המבט של המשרד ולא של מי שקורא. "ליווי משפטי מקצועי ואישי" אינו מידע. "פיטורים, שימוע ופיצויים" הוא מידע.
כפתור חיוג שרואים בלי לגלול
רוב הפונים מגיעים מהטלפון. בקמפיין שאנחנו מריצים, כל הפניות בשלושים הימים האחרונים הגיעו ממכשירים ניידים, אנדרואיד ואייפון בלבד (נמדד בממשק של מטא, 18.9.2026).
המשמעות: מספר טלפון שכתוב בתחתית העמוד לא קיים. צריך כפתור חיוג בראש הדף, בגודל שאפשר ללחוץ עליו עם אגודל, ורצוי שיישאר על המסך גם בגלילה.
טופס של שני שדות
שם וטלפון. אולי תחום. זה הכול.
כל שדה נוסף מוריד פניות, וכל שדה שדורש לחשוב מוריד יותר. שדה "תיאור המקרה" הוא הגרוע מכולם, כי הוא דורש מאדם מבולבל לנסח את הבעיה שלו בכתב, ורוב האנשים פשוט עוזבים.
טופס פנייה מקוון מותר במפורש בכללי הלשכה, בשים לב לחוק הגנת הפרטיות (israelbar.org.il/UpLoadFiles/advertising_rules_march_2018.pdf, סעיף 3(יב)).
ומה שקורה אחרי השליחה חשוב לא פחות. הודעה קצרה שאומרת שקיבלנו ושנחזור, ולא עמוד ריק שמשאיר את האדם בספק אם נשלח משהו.
עמוד לכל תחום
עמוד אחד שמפרט שבעה תחומים לא מדורג באף אחד מהם, וגם לא משכנע אף אחד. עמוד לכל תחום, עם השאלות שהפונה באותו תחום שואל, עובד טוב יותר בשני הכיוונים.
זה גם מה שמאפשר לשלוח מודעה לעמוד הנכון במקום לעמוד הבית. מודעה על פיטורים שמובילה לעמוד הבית מבזבזת את הלחיצה שקניתם, כי האדם צריך לחפש שוב.
מהירות
גוגל אומרת שמדדי הליבה של חוויית הגלישה משמשים את מערכות הדירוג שלה, ומוסיפה שציון טוב לבדו אינו מבטיח דירוג גבוה (developers.google.com/search/docs/appearance/page-experience).
מעבר לדירוג, זה עניין פשוט: אדם שמחכה ארבע שניות חוזר לתוצאות. באתר של עורך דין אין שום סיבה לעמוד איטי, כי אין שם וידאו כבד ואין חנות. מה שמאט אתרים כאלה הוא בדרך כלל תמונות ענקיות ותוספים שאיש לא צריך.
פרטים שגוגל צריכה כדי להציג אתכם נכון
סימון נתונים מובנים מאפשר לגוגל להבין מי אתם. לסימון של עסק מקומי נדרשים שני שדות בלבד, שם וכתובת, וגוגל ממליצה להוסיף כמה שיותר, ובהם טלפון, כתובת האתר ושעות פעילות (developers.google.com/search/docs/appearance/structured-data/local-business).
הכתובת צריכה להופיע גם בעמוד עצמו ולא רק בסימון. סימון שטוען משהו שלא כתוב בדף הוא בעיה.
מה שהחוק דורש
עמוד מדיניות פרטיות, אם יש טופס. הצהרת נגישות. ותנאי שימוש. שלושתם לא משפיעים על מספר הפניות, והיעדרם חושף את המשרד.
מה שאסור לשים
חלון קופץ. אסור לעורך דין, בלי קשר לתוכן שלו (israelbar.org.il/UpLoadFiles/advertising_rules_march_2018.pdf, סעיף 3(א)(5)(ד)).
פרסומות של אחרים. אתר של עורך דין לא יכלול פרסומות של אחרים, במישרין או בעקיפין (שם, סעיף 3(ח)).
שכר טרחה. המלל החופשי שמותר מוגדר כמלל שאינו כולל כל התייחסות לשכר טרחה (שם, סעיף 3(ב)(14)).
שמות לקוחות בלי הצהרה. מותר לציין שמות לקוחות, אך רק אם הצהירו בכתב שהבינו שהם חופשיים לסרב (שם, סעיף 3(ט)).
קישור לאתר שאינו קשור לעיסוק. מותר לקשר לאתר אחר רק כשהקישור נוגע ישירות לעיסוק המקצועי (שם, סעיף 3(ו)).
מה שאפשר לוותר עליו
תמונת בניין, ציטוט מעורר השראה, מונה לקוחות, ועמוד "החזון שלנו". אף אחד מהם לא הביא פנייה מעולם, ושלושה מהם מאטים את הדף.
איך בודקים את האתר שלכם בחמש דקות
פתחו אותו מהטלפון, ברשת סלולרית ולא בבית. ספרו כמה שניות עד שרואים משהו. בדקו אם כפתור החיוג נראה בלי לגלול. מלאו את הטופס בעצמכם וראו לאן ההודעה מגיעה ותוך כמה זמן. ואז בקשו ממישהו שלא מכיר את המשרד להסתכל שלוש שניות ולומר במה אתם עוסקים.
ארבע הבדיקות האלה מוצאות את רוב מה שכתוב כאן.
אנחנו בונים דפים למשרדי עורכי דין ומודדים כל אחד מהם בנייד לפני שהוא עולה. הפירוט בעמוד דפי נחיתה לעורכי דין.
מה שעושה את ההבדל בין אתר שמביא פניות לאתר שלא
אותם שני אתרים יכולים להיראות דומה לגמרי ולהתנהג אחרת לגמרי, וההבדל נמצא בשלושה מקומות.
הכותרת. אחת אומרת מה אתם עושים, השנייה אומרת מי אתם.
המרחק ללחיצה. באחד כפתור החיוג נמצא מיד, בשני צריך לגלול ולחפש.
והתוכן בעמוד התחום. אחד עונה על השאלות שהפונה שואל, השני מתאר שירות.
כמה עמודים צריך
מספיק פחות ממה שנדמה. עמוד בית, עמוד לכל תחום שאתם באמת רוצים ממנו תיקים, עמוד יצירת קשר, ושלושת עמודי החובה של החוק.
עמוד "אודות" אינו חובה, ואם הוא קיים כדאי שיהיה קצר ושיענה על שאלה אחת: למה דווקא אתם בתחום הזה. עמודים נוספים שאין להם מטרה רק מדללים את האתר.
מה בודקים אחרי שהאתר עלה
אתר לא נגמר ביום שהוא עלה. שלושה דברים כדאי לבדוק אחרי חודש: מאיזה עמוד הגיעו הפניות, באיזה עמוד אנשים עוזבים, וכמה זמן לוקח לדף להיפתח בנייד.
שלושת המספרים האלה מספיקים כדי לדעת מה לתקן, והם זמינים בלי שום כלי בתשלום.
מה כותבים בעמוד של תחום
העמוד צריך לענות על מה שהקורא שואל בראש. לא על מה שהמשרד רוצה לספר.
סדר שעובד טוב נראה כך:
- כותרת שמתארת את המצב, ולא את השירות.
- פסקה קצרה שאומרת מה קורה בדרך כלל.
- השאלות שחוזרות, עם תשובות קצרות.
- כפתור חיוג וטופס, גם בסוף העמוד.
עמוד כזה גם עולה טוב יותר בגוגל. הוא עונה על חיפוש מסוים. על העבודה הזאת כתבנו בעמוד קידום אתרים לעורכי דין.
עמוד אודות שאנשים קוראים
מי שבוחר עורך דין רוצה לדעת עם מי יפגש. תמונה אמיתית, שם ופסקה קצרה. זה מספיק.
כללי הלשכה מגבילים מה כותבים שם. סעיף 3(ב) מונה רשימה סגורה של פרטים. בין השאר תארים אקדמיים, שפות, שעות קבלה ומועד ההסמכה. פרט שלא ברשימה אסור.
המלצות באתר
מותר לפרסם המלצות ומכתבי תודה, לפי סעיף 3(יא). התנאי: שלא ייווצר רושם מטעה. שם של לקוח דורש הצהרה בכתב. גם תמונה שלו. כך קובעים סעיפים 3(ה) ו-3(ט).
המלצה בלי שם עדיין עובדת. היא קצרה, והיא לא מסכנת אף אחד.
בלי הבטחות באתר
אחוזי הצלחה וסכומי פיצוי נראים משכנעים. הם גם מסוכנים. סעיף 2א אוסר פרסומת מטעה. גם כשיתר התנאים מתקיימים.
עדיף לתאר מצב ולהציע שיחה. זה מה שמותר, וזה גם מה שמניע לפעולה.
מה בודקים כדי שכולם יוכלו לקרוא
ההצהרה היא רק הסימן. מה שחשוב הוא האתר עצמו. אפשר לבדוק כמה דברים לבד.
- האם הטקסט נקרא היטב על הרקע?
- האם אפשר להגדיל את האותיות?
- האם לתמונות יש תיאור קצר?
- האם אפשר לעבור בין השדות בלי עכבר?
איך נראה אתר טוב בטלפון
הדף מתחיל מהכותרת ומכפתור החיוג. הטקסט גדול מספיק לקריאה בלי הגדלה. שדות הטופס רחבים, ומקלדת המספרים נפתחת בשדה הטלפון.
בדקו במכשיר אמיתי. החלון הקטן במחשב לא מראה את כל התמונה.
מה בודקים באתר שכבר קיים
אפשר להחליט אם לתקן או לבנות מחדש. לרוב מספיק לתקן.
אם הכותרת לא ברורה, מחליפים אותה. אם אין כפתור חיוג, מוסיפים. אם הטופס ארוך, מקצרים.
בונים מחדש רק כשהמבנה שבור. למשל, כשאי אפשר להוסיף עמוד. או כשהאתר לא נפתח בנייד.
מה לשאול את מי שבונה לכם אתר
- של מי הדומיין, ומי מחזיק את הסיסמאות?
- האם תוכלו לערוך טקסט בעצמכם?
- איך ההודעה על פנייה חדשה מגיעה לטלפון?
- מי מתקן כשמשהו נשבר, ובכמה זמן?
- האם כל תחום מקבל עמוד נפרד?
השאלה הראשונה חשובה מכולן. דומיין שרשום על שם אחר אינו באמת שלכם.
לפני שמתחילים לכתוב
כדאי להחליט באילו תחומים מתמקדים. מי שמנסה לכסות הכול נשמע כללי מדי.
אחרי ההחלטה כותבים עמוד לכל תחום. מתחילים בזה שיש בו יותר ביקוש. את השאר מוסיפים אחר כך.
מה קורה אחרי שהאתר עולה
האתר לא נגמר ביום העלייה. כל כמה שבועות כדאי לשלוח לעצמכם פנייה לדוגמה. כך מגלים טופס שהפסיק לעבוד לפני שמישהו אחר מגלה.
בודקים גם שהטלפון והכתובת עדיין נכונים. פרט ישן הוא פנייה שלא הגיעה. תיקון כזה לוקח דקה, והוא שווה הרבה.
רשמו תאריך על כל בדיקה. כך תדעו מתי עשיתם אותה.
רוצים עוד טיפים כאלה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לעורכות ועורכי דין